כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל׳׳ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
עובדות כתב האישום ייחסו לנאשם עבירת תקיפה וזה לווה וטופל ע"י עו"ד פלילי יפעת כהן
ביום 12.1.2013 סמוך לשעה 10:15, בבית הכנסת שבשדרות גושן בקרית מוצקין (להלן: בית הכנסת), על רקע ויכוח בין מר חיים שכטר (להלן: המתלונן) לנאשם בקשר למושב בו ישב המתלונן, תקף הנאשם את המתלונן באופן שדחף אותו בגופו וסטר לו פעמיים בפניו. כתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך בלחי שמאל.
הנאשם בחר לנהל הוכחות במסגרת התיק הנדון וביום 3.5.2016 ניתנה הכרעת דין שקבעה להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
לאחר מתן הכרעת הדין ביקש הנאשם להפנות את עניינו לבחינת שירות המבחן, תוך ששירות המבחן נתבקש גם לבחון אפשרות ביטול ההרשעה.
בקשת הנאשם לבחון סיום התיק בעניינו ללא הרשעה, הועלתה ע"י עו"ד פלילי יפעת כהן ולמרות שזה ניהל הליך הוכחות
הנאשם נשלח לשירות המבחן וזה סקר את נתוניו של הנאשם. בין היתר צוין כי הנאשם אב וסב לנכדים, בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות מהטכניון; עובד בתחום ההנדסה וכיום מכהן כסמנכ״ל הנדסה ותמיכה בחברה בתחום הנדסת המכונות. בחוות דעתו של שירות המבחן הובא לעיונו של בית המשפט תסקיר חיובי.
במסגרת דיון שהתקיים בעניינו של הנאשם טענה עו"ד פלילי יפעת כהן, המייצגת את הנאשם לטובתו של הנאשם ומאידך טען עו"ד של תביעות משטרת ישראל, לחובתו של הנאשם.
עורך הדין של המשטרה ביקש להותיר את הרשעת הנאשם על כנה ובנוסף עונש מרתיע על העבירה שביצע הנאשם. עורכת דין פלילי, יפעת כהן, הסניגורית של הנאשם טענה כי הרשעת הנאשם תפגע בעיסוקו, הנאשם עובד בתפקיד בכיר בחברת היי טק, והרשעתו תגביל את עבודתו ונסיעותיו לחו"ל בארצות שונות.
התנאים שנבחנים ע"י בית משפט בתיק פלילי, בכדי שיסתיים ללא הרשעה וחשיבות הצגתם ע"י עו"ד פלילי מקצועי :
בפסק דינו של בית המשפט התייחס השופט לאפשרויות העומדות בפני בית המשפט בבואו להכריע אם להרשיע אדם, כדלקמן :
ס' 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982- קובע כדלקמן :
״הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש
מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא
הרשעה או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה,
כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל
את ההרשעה ולצוות כאמור״
כידוע, הכלל לגבי נאשמים בגירים הוא כי מי שביצע עבירה יורשע בדין ואילו ביטול ההרשעה הינה בגדר חריג (ראו:רע״פ 9118/12 פריגין נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.1.2013); ע"פ 12
1042/03, מצרפלס שותפות מוגבלת בע״מ נ׳ מדינת ישראל, פי׳ד נח(1) 721 (2003); רע״פ 1
1189/06 בר־לב נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.9.2006) ; רע״פ 1867/12 גולן נ׳ מדינת ישראל 14
(פורסם בנבו, 7.3.2012) ; רע״פ 7720/12 פלוני נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.11.2012)).
המבחנים הרלוונטיים להימנעות מהרשעה נקבעו בע״פ 2083/96 כתב נ׳ מדינת ישראל, פ״ד נ״מ3) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב), שם קבע בית המשפט העליון כי הילוך זה אפשרי בהתקיים 2 תנאים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים של ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. הנטל מוטל על ההגנה לשכנע כי בנסיבות המקרה יש לחרוג
מן הכלל ולהעדיף את השיקולים האישיים התומכים בביטול ההרשעה על-פני שיקולים נוגדים אחרים המצדדים בהותרת ההרשעה על כנה.
את סלידתו של בית המשפט מעבירות אלימות באשר הן, יש לחזור ולהדגיש בכל הזדמנות. ככלל מקום שהימנעות מהרשעה היא החריג, הרי הימנעות מהרשעה בעבירות אלימות היא החריג שבחריגים. אין צורך לומר כי יש להוקיע את האלימות בכל צורה ועלינו כחברה לסרב בכל תוקף לאפשר לה לבצבץ, להיכנס אל השיח ולאפשר לה ליטול תפקיד בפתרון מחלוקות. למיותר לציין כי גם אם הנאשם סבור כי המתלונן התנהג בצורה לא נאותה, אלימות אינה הדרך לטיפול בעניין. הדברים אמורים ביתר שאת מקום שהאלימות בוצעה בבית כנסת שנועד לתפילה.
למרות הנימוקים הרשומים לעיל, החליט בית המשפט לבטל את ההרשעה של הנאשם, כיוון שמסקנתו הייתה שהמקרה הנדון, מקיים את התנאים שנקבעו בהלכת כתב. ועל כן החליט בית המשפט על ביטול הרשעת הנאשם והחליט לסיים את ההליכים בתיק זה תוך הימנעות מהרשעת הנאשם, משמע ללא הרשעה.
בית המשפט סיים את ההליך הפלילי כנגד הנאשם באי הרשעה ונתן צו המורה לנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות, בתוך תקופה של שנה, החל מיום הקראת פסק הדין. בית המשפט הסביר לנאשם בלשון המובנת לו, את משמעות צו השירות, את מטרתו ואת פרטיו והזהירו שאם לא ימלא אחרי הצו מכל בחינה שהיא, יהיה צפוי להרשעה ולעונש, על העבירה בה הורשע בתיק זה.
במסגרת הטיעונים הוצג ע"י עורכת דין פלילי, יפעת כהן, פסק דין שניתן בתביעה אזרחית שהוגשה ע"י המתלונן לבית משפט אזרחי. מפסק הדין עלה כי בית המשפט פסק למתלונן פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין המקרה מושא הכרעת הדין ולכן לא פסק בית המשפט פיצוי נוסף במסגרת פסק הדין הזה.
הנאשם יוצג ולווה במסגרת התיק הנדון ע"י משרד עו"ד פלילי בקריות, יפעת כהן.
